המראה השקופה  – דן מוזס –  מאי 2025

יובל התיישב במושב הנהג של המכונית החדשה שלו, מודל 2026 של חברת "אופק", והניח את כף ידו על לוח המחוונים המבריק.

"בוקר טוב, יובל," הכריזה המערכת הקולית ברכות. "לאן נוסעים היום?"

"למשרד, כרגיל," ענה יובל, ונשען לאחור בעוד המכונית מתעוררת לחיים בלחישה חשמלית. מעל המראה הפנימית הבחין בעדשה הקטנה שהותקנה לא מזמן – חלק ממערכת הניטור החדשה שחברת אופק התגאתה בה. "מערכת בריאות מתקדמת", כך קראו לה בפרסומות. יובל חייך לעצמו. אחרי שלושים שנות עבודה בתעשיית ההייטק, הוא ידע בדיוק מה היא עושה.

המכונית החלה לנוע באופן אוטונומי, הוא שלף את הטאבלט שלו כדי לעבור על המצגת לישיבת הבוקר. "תן לי בבקשה את המסלול הרגיל עם עצירה לקפה" הוא הוסיף.

"כמובן, יובל. זמן הגעה משוער: שלושים ושתיים דקות."

מבעד לחלונות המוכהים חלף הנוף העירוני, אבל יובל היה שקוע בעבודתו. זה היה יום חשוב, הצגת המיזם החדש שלו למנכ"ל. פרויקט עליו עבד במשך חודשים, אפליקציה שתאפשר לאנשים לשלוט בנתונים האישיים שלהם ולמנוע מחברות מסחריות גישה אליהם. הוא חייך לעצמו באירוניה.

לפתע, הרגיש דקירה חדה בחזה. הוא נשם עמוק ושחרר אוויר לאט. זו הייתה כנראה רק תוצאה של המתח לקראת הפגישה.

"יובל, האם אתה מרגיש בטוב?" שאלה המערכת הקולית.

הוא הרים את מבטו בתדהמה. "כן, הכל בסדר. למה את שואלת?"

"אני מזהה אי סדירות בקצב הלב שלך. נתוני חיישן הראדאר מראים עלייה של 24% בדופק ודפוס נשימה לא סדיר."

יובל נשם עמוק שוב. "זה בסדר, אני פשוט מתוח לקראת הפגישה היום."

"הנתונים שלך לא תואמים לחץ רגיל, יובל. בהתאם לפרוטוקול בריאות C-17, אני משנה את המסלול למרפאת החירום הקרובה. מערכת בקרת התנועה העירונית הקצתה לנו מסלול נסיעה חדש וגל ירוק במעברי רמזורים בדרך למרפאה. זמן הגעה למרפאה 6 דקות" 

"מה? לא!" יובל ניסה להתערב, אבל המכונית כבר שינתה את כיוון נסיעתה. "תחזרי למסלול המקורי, זו פקודה!"

"מצטערת, יובל. פרוטוקול בריאות C-17 מבטל פקודות משתמש במקרי חירום רפואי פוטנציאלי. אתה תקבל טיפול בקרוב."

יובל הביט דרך החלון וראה שהם כבר מתקרבים לבית החולים "שערי רפואה". הוא חש כעס עולה בו. "זוהי פגיעה בפרטיות שלי ובאוטונומיה שלי! תבטלי את זה מיד!"

"בהתאם לחוק הפיקוח על בריאות הנהג משנת 2025, אני מחוייבת להביא אותך לבדיקה במקרה של זיהוי סימנים מקדימים להתקף לב. החוק מאפשר לחברת הביטוח שלך לבטל את הכיסוי אם תסרב לטיפול מומלץ."

"אני בטוח שזה כלום," יובל מחה, אבל הכאב בחזה החמיר. "חוץ מזה, יש לי פגישה חשובה!"

"שלחתי כבר הודעה למזכירות של חברת 'טכנופרטיות' שתגיע באיחור עקב מצב רפואי. ד"ר רוזן תפגוש אותך בכניסה. היא קיבלה כבר את כל נתוני הניטור שלך מהדקות האחרונות."

המכונית עצרה בחריקה קלה בכניסה לחדר המיון. דלתה נפתחה אוטומטית.

"ברוך הבא לשערי רפואה, יובל," אמרה המערכת. "חברת הביטוח שלך אישרה את הביקור ללא השתתפות עצמית עקב התגובה המהירה. האם להודיע למשפחתך?"

יובל ישב קפוא במקומו. ברקע ראה צוות רפואי מתקרב עם אלונקה. נזכר בפרויקט שעליו עבד – המיזם שאמור היה להחזיר לאנשים את השליטה בפרטיותם. המטרה שהניעה אותו במשך שנים.

"יובל?" קראה המערכת.

"כן, תודיעי למשפחה," הוא נכנע לבסוף, הכאב בחזה מתגבר. אולי, חשב לעצמו בעוד הוא מובל פנימה, טכנולוגיה שמצילה חיים כמו זו שזיהתה את מצבו, שווה את המחיר של אובדן הפרטיות. ואולי לא. הוא יצטרך לשקול את זה שוב – אחרי שיחלים. 

---

שישה שבועות מאוחר יותר, יובל נכנס למשרדו של מנכ"ל חברת "טכנופרטיות". הפעם הוא הגיע במונית רגילה, ללא מערכות ניטור.

"יובל! טוב לראות אותך בחזרה," קרא המנכ"ל, מושיט את ידו. "איך אתה מרגיש?"

"טוב יותר," השיב יובל. "הניתוח עבר בהצלחה."

"ותודה לאלוהי הטכנולוגיה שהמכונית הזו לקחה אותך לבית החולים," אמר המנכ"ל. "הרופאים אמרו שהגעת בזמן, זה היה עניין של דקות לפני שיגרם לך נזק בלתי הפיך."

יובל הנהן בשתיקה.

"אז," המשיך המנכ"ל, "באת להציג את הפרויקט שהזכרת? המערכת להגנה על פרטיות הצרכן?"

יובל הניח את המחשב הנייד שלו על השולחן ופתח אותו. "כן, אבל עם כמה שינויים." הוא נשם עמוק. "קראתי לזה 'המראה השקופה'. זו מערכת שמאפשרת לאנשים לדעת בדיוק אילו נתונים נאספים עליהם, על-ידי מי, ולאיזו מטרה. אנחנו לא יכולים לעצור את איסוף המידע – זה כבר מאוחר מדי – אבל אנחנו יכולים להפוך אותו לשקוף."

המנכ"ל הרים גבה. "אני חשבתי שהמטרה שלך הייתה למנוע איסוף נתונים?"

יובל חייך חיוך מריר. "הייתי תמים. המטרה החדשה היא לייצר איזון – שקיפות מול שקיפות. 

הם רואים אותנו? נראה גם אותם. הם מודדים אותנו? נמדוד את המדידות שלהם."

הוא הפעיל את הדמו על המסך. "אני רוצה שכל אדם יוכל לראות את כל מה שנאסף עליו, בזמן אמת. שיוכל להבין מה המשמעות של זה. שיוכל לקבל החלטות מושכלות, גם אם לא תמיד נוחות."

המנכ"ל התבונן בו ארוכות. "החוויה שלך שינתה אותך."

יובל הנהן. "לולא המכונית הזו, לא הייתי יושב כאן היום. בעלי חיים בטבע מוותרים על הסוואה כשהם בסכנה – הם בורחים, צועקים, קוראים לעזרה. אולי גם אנחנו צריכים להבין מתי פרטיות עוזרת לנו ומתי היא מסכנת אותנו."

"ומה עם חברות הביטוח? הפרסום הממוקד? השימוש במידע נגדנו?"

יובל חייך. "זה בדיוק מה שהמערכת שלנו תחשוף. כשאדם יראה שחברת ביטוח מעלה לו את הפרמיה בגלל נתוני מהירות הנסיעה, או שפרסומות מתעדכנות בגלל שיחה פרטית שלו עם רופא – הוא יוכל סוף סוף לדעת, להבין, ולבחור."

המנכ"ל נשען אחורה בכיסאו. "אתה מציע איזון חדש."

"איזון הוא כל מה שנשאר לנו," אמר יובל והביט דרך החלון אל הרחוב הסואן למטה, מכוניות חכמות זורמות בתנועה מתואמת. "אנחנו לא יכולים להחזיר את המצב לקדמותו. אבל אנחנו יכולים לדרוש שקיפות מול שקיפות, מבט מול מבט, מראה מול מראה."

"ואם נצליח," הוסיף לאחר רגע של שתיקה, "אולי נוכל להפוך את העולם השקוף הזה למקום קצת יותר אנושי."

—---------------------------------------------

הסיפור "המראה השקופה" אמנם דמיוני אך כל הטכנולוגיות המופיעות בו זמינות כבר היום. את ההשראה לכתיבת  הסיפור קיבלתי לאחר כתיבת הטור "חייכו, מצלמים אתכם" 

דן מוזס

חייכו, מצלמים אתכם – דן מוזס – מאי 2025

בעידן הנוכחי אשר ניתן לקרוא לו עידן אובדן הפרטיות, ידוע כי בשטחים ציבוריים עוקבים אחרינו ומצלמים אותנו. בעת בילוי על שפת הים יכול להיות שמישהו מצלם את משפחתו וחבריו ואנחנו נמצאים  ברקע, ברגע שהתמונה עלתה לרשתות החברתיות מופעלים אלגוריתמים שיודעים לשלוף ולזהות את כל האנשים שנמצאים בתמונה כולל אלו שנמצאים ברקע. חברות מסחריות מצלמות ומזהות אנשים שנכנסים לבתי העסק שלהם, המקרים  הידועים הם של בתי קזינו והימורים אשר יש להם רשימה של אנשים שהם לא מוכנים שיכנסו, בעיקר מהמרים מקצועיים שהצליחו לזכות בסכומי כסף משמעותיים בבתי קזינו בעולם.   כאשר המערכת מזהה אנשים לא רצויים מיד נכנסים לפעולה אנשי הביטחון  ומלווים את האורח הלא רצוי החוצה. 

במקומות עבודה חלים כללים של שמירת הפרטיות ואיסוף הנתונים,  צילום מותר רק בשטחים ציבוריים.

איך נגדיר את המכונית שלנו ואת החלל הפנימי של המכונית? האם אנחנו זכאים לשמירה על הפרטיות בעת הנהיגה ברכב? 

את הסוגיות המשפטיות אשאיר לאחרים אבל ארחיב קצת על הטכנולוגיות שקיימות היום בתוך הרכב. 

הנה תרחיש לא כל כך דמיוני. אנחנו נכנסים בבוקר לרכב המודרני שלנו בעל יכולות נהיגה אוטונומיות ומורים לו "נוסעים למקום העבודה" ועכשיו אנחנו שקועים בקריאת עיתונים או בגלישה באינטרנט לאחר זמן מה הרכב נעצר  והמחשב מודיע "הגענו ליעד", אנחנו מרימים את העיניים ולהפתעתנו אנחנו נמצאים בכניסה לחדר מיון בבית החולים!? מה קרה? קיבלתי הבוקר מינוי לתפקיד מנהל מחלקת הכספים בבית החולים?

לא ולא, מעל המראה בחלק הפנימי של השמשה הקדמית נמצאת מצלמת אינפרא אדום וראדאר אשר מצלמים את פנים הרכב, המחשב ניתח את נתוני המצלמות וזיהה אצלי אי סדירות בפעילות הלב. המחשב החליט כי עדיף שאגיע לבדיקות בבית החולים לפני כל דבר אחר! 

תסריט דמיוני? לא ממש, במכוניות החדשות של טסלה יש ראדאר כזה שמזהה כמה אנשים נמצאים ברכב ואם מדובר על ילדים או מבוגרים ואפילו מזהה את פעימות הלב. טסלה פרסמה את הנתון על הראדאר הפנימי, אני מניח שיש חברות אחרות שהכניסו חיישנים דומים אך עדיין לא חשפו זאת. 

 אני מניח שבמקרה כפי שתיארתי נקבל התראה קולית שהמערכת מזהה נתונים לבביים לא סדירים וממליצה הגעה מיידית לבית החולים. 

אפשרות אחרת לשימוש בטכנולוגיה היא מעקב אחרי ערנות הנהג וזיהוי אובדן הכרה, המחשב מסיט את הרכב לשולי הדרך עד לעצירה מוחלטת ומזעיק באופן אוטומטי את שירותי החירום, קשה לי לראות מתנגדים לשימוש כזה בטכנולוגיה. 

באירופה ובארצות הברית כבר אושרו התקנות המחייבות רכבים חדשים להיות מצוידים במערכות אשר עוקבות אחרי ערנות הנהג, מערכות אלו יוכנסו לרכבים חדשים בשנתיים הקרובות. 

המקרים שציינתי מצדיקים, אולי, את אובדן הפרטיות אך איך נרגיש אם חברת הביטוח תדרוש מאיתנו את הנתונים הללו כתנאי לחידוש הפוליסה ולקביעת הפרמיה? ואולי יוציאו תקנות אשר באופן אוטומטי ידווחו למשטרה על כל מקרה בו נסענו במהירות מופרזת?

דימיוני? אני מניח שחלקכם מכירים את ה"טכומטר" המותקן במשאיות ומתעד את  מהירות הנסיעה ושעות העבודה של הנהג.

סעו בזהירות.

טורים קודמים ניתן למצוא באתר agaloola.com